סיכום טיול מפורט אלגוי-אלזס, כולל תמונות.

יום 1 

טיסת אחר הצהריים מתל-אביב, הגעה בשעות הערב המאוחרות למינכן והגעה למלון Eurostars Grand Central. 

לאחר ההגעה למלון יצאנו לסיבוב קצר. המלון לדעתנו הינו בחירה טובה – לא רחוק מידי מהמרכז, הרבה חנויות מסביב (אם כי חשוב לציין שזה איזור עם המון מהגרים ברחובות, אך לנו לא הייתה תחושה של חוסר ביטחון).

​

יום 2 

קמנו לארוחת הבוקר שהייתה לטעמנו מעולה ועשירה. יצאנו ליום של טחינת רגליים במינכן. מהמלון זה מרחק של כ- 10 דקות ברגל לשער סנדלינגר (הכניסה למדרחוב הארוך של מרכז מינכן שמגיע עד הכיכא המרכזית, מריאנה-פלאץ). בכיכר המתנו יחד עם עוד מאות תיירים למופע השעון במגדל -לטעמנו מדובר בקשקשת לגמרי, כמה בובות מסתובבות עם מוזיקה. ביציאה מהכיכר בשער בית העירייה עם הצריחים יש בית קפה בשם Rischart עם עוגות מעולות. מיד לאחר מכן, אחרי השער ימינה יש את שוק האיכרים (Viktualienmarkt), שהיה מלא בכל טוב, 100 גוונים של גבינה, נקניק, פירות וכמובן מלא בירה. משם הלכנו לכנסיית הגבירה (Frauenkirche) עם צמד מגדליה הענקיים, ומשם לכיכר אודאון (Odeonsplatz), סתמית לדעתנו. מהכיכר חצינו באלכסון את גני הארמון (Munich Residenz), לגן האנגלי (Englischer Garten), וישבנו קצת ליד המפל בכניסה לגן האנגלי. המשכנו משם כמה דקות לאטרקציה אמיתית – Eisbachwelle, נקודה עם מיני מפל בזרימה עזה של הנחל שיוצרת גלים, והמונים של גולשים שמנסים

לרכב עליהם. ממש יפה. היה יום שמשי ועל כל הדשא מסביב צעירים השתזפו להם להנאתם.

החלטנו ללכת לכיוון אנדרטת מלאך השלום (Friedensengel), ומשם ירדנו דרומה דרך הגן המיוער עד לגשר מקסימיליאן (Maximiliansbrücke), חצינו שוב את הנהר לכיוון מרכז העיר על שדרות מקסימיליאן (Maximilianstraße), ופנינו שמאלה לפי גוגל למבשלת הופברהאוס (Hofbräuhaus), תחנת חובה! המקום הומה,

עליז, אפשר לשבת בפנים, בגג, בחצר והאוכל גרמני קלאסי עם בירה מצוינת. אכלנו חזה מולארד וקציצות בקר שהיו מצוינים. חזרנו דרך המדרחוב למלון – סה״כ 18 ק"מ צעידה! יום קשוח לחלוטין, אבל מספק מאוד. אפשר לדלג על כל הסיבוב מהמלאך למקסימיליאן למי שמחפש פחות הליכה.

​

יום 3 

היום התחלנו את הטיול בארמון נימפרבורג (Nymphenburg) בעיר מינכן. שילמנו 8 יורו לסיור בארמון עצמו, הגנים חינם. בארמון יש כמה עשרות חדרים לתצוגה, מרשימים בהחלט. הגנים זה כבר משהו אחר. הגן העיקרי הוא מעין נהר באורך כ-2 ק"מ, לא מאוד מטופח, אבל ההליכה לאורכו בצל העצים הייתה נחמדה. בחזור פנינו שמאלה בשביל שעובר ביער של הארמון, כולל האגם של הארמון. שטח ענק ממש, מזל שלא היה מאוד חם. צעדנו כ 4 ק"מ והספיק לנו לגמרי. נסענו ישר לתרמה ארדינג (Therme Erding), עולם מים ענק של בריכות, 40 מגלשות וגם ספא ענק למבוגרים בלבד. לקחנו חבילה של 4 שעות, אפשר להגדיל בקפיצות של חצי שעה. היה כיף, מגלשות מדהימות! חזרנו למלון להחלפת בגדים, ויצאנו למדרחוב להנות קצת ממסיבות פסטיבל הגאווה שבמקרה חל היום.

​

​

יום 4 

לאחר בוקר קצת איטי, יצאנו לכיוון גרמיש. זה היה יום ראשון ולכן התנועה הייתה די כבדה במקטעים מסוימים, ובמקום שעה לקח שעה וחצי. היעד הראשון היה נקיק פרטנכלאם (Partnachklamm) עולה 6 יורו לאדם (אגב לשמור את הכרטיס גם ליציאה). לפי המפות באתרים השונים ניתן להגיע די קרוב לתחילת המסלול. במציאות, כביש הגישה החל מהמגלשה האולימפית הענקית סגור, וצריך למצוא חניה שם, בסמוך לרכבל. היה מלא לגמרי, ונאלצנו להתרחק עד לבריכת שחייה הסמוכה וגם שם רק במזל תפסנו חנייה. כל הסיפור הזה הרחיק אותנו 2.2 ק"מ מתחילתו של המסלול. לא ידענו את זה, ולא הבנו למה אנשים משלמים לכרכרות עם סוסים לקחת אותם למעלה. לא הליכה כזאת נוראית, אבל במצטבר עם הנקיק צעדנו 7.2 ק"מ. כבדרך אגב, ממש שם בחנייה יש מגלשת הרים קטנה ונחמדה, שילמנו 2.5 יורו, עשינו סיבוב אחד בשביל הכיף.

הנקיק עצמו מטורף. כמה עשרות מטרים מהכניסה מתנשאים מעלייך מצוקי ענק עם רעש מים אגרסיבי. הנקיק מאוד ארוך, בערך כ-2 ק"מ לכל כיוון, כולו חצוב בסלע, לעיתים קרובות הולכים במנהרות קצרות וחשוכות לחלוטין, הפנס בטלפון הציל אותנו. היה די צפוף במסלול, כל מי שעוצר לצלם מעכב את כל השיירה. בסוף המסלול יש שוב שערי יציאה, לקטע פתוח של הנחל. כמו האחרים ירדנו לשבת עם רגליים במים. קפאון אימים, מי קרח ממש, אבל מרענן ונחמד. חזרנו באותו מסלול (סה"כ 3 שעות כולל המנוחה בדרך).

משם נסענו כשעה לפוסן (Füssen), שם תכננו לישון. מרכז העיר ממש מפתיע לטובה. מאוד רחב ונקי, צבעוני מאוד, מלא מסעדות וגלידריות. כל העיר העתיקה היא מדרחובים מצטלבים, והטירה למעלה ממש נחמדה. אכלנו ערב במסעדה אקראית, לאחר מכן עוד גלידה, וחזרנו למלון החדש שלנו.

​

יום 5 

הבוקר קמנו במטרה ברורה – טירת נוינשטיין (Schloss Neuschwanstein). כיוונו את הוויז ממש לטירה עצמה, והגענו עם האוטו לנקודה בכביש שיש בה שומר. נסוגנו קצת אחורה לחניונים הגדולים בעיירה, די קרוב למוזיאון המלוכה ולאגם (חניון P4), ממש מתחת לטירת הוכנשוונגו. משם זו הליכה בעלייה של כ-2 ק"מ. החלטנו על שיפור החוויה ולקחנו טרמפ על כרכרה עם סוסים ב 7 יורו לאדם. היה נחמד והגענו למעלה בכיף, לעומת כל השאר שעלו ברגל והיו נראים די עייפים. הטירה עצמה, גם מבחוץ, יפיפייה. צילמנו מכל זוית אפשרית, ואחרי כחצי שעה ירדנו ברגל חזרה לאגם. הצטלמנו קצת וישבנו קצת על שפת האגם, ומשם יצאנו לפארק צמרות עצים Forest Experience Center Ziegelwies בסמוך לפוסן. הליכה קצרה על הגשרים וירדנו למטה לנהר ה- LECH לטבילת רגליים קצרה והקפת אבנים.

החלטנו להמשיך למרחצאות Therme Bad Wörishofen, שהיה מבחינתו אכזבה גדולה. בגלל שהילד מתחת לגיל 16, מכניסים אותך למסלול "ספורט", 22 יורו לשעתיים לאדם – ושם יש רק בריכה בינונית ושני מגלשות מים. בילינו כמה שאפשר, ומשם נסענו למלון שלנו בממינגן, שסך הכל הפתיעה. מרכז עיר מטופח וגדול, הכל היה סגור אחרי 6 בערב למעט מסעדות, הרבה רחובות יפים אבל די ריקים מנפש חיה.

​

יום 6 

יום ראשון בלגולנד. הגענו לחנייה המרכזית, הלכנו לביתן אורחי המלון, ועשינו צ'ק אין. קיבלנו מפתח וכרטיסי כניסה, ומייד נכנסו ימינה לרכבת הרים. 40 דקות המתנה... צריך הרבה מים בחום של 38 מעלות, ועל המתקנים שבשמש די לוהטים. משם המשכנו נגד כיוון השעון, מדלגים על מתקנים עם תורים ארוכים, ונכנסים לכל מה שנרטבים בו, בחום הזה 5 דקות אתה יבש. בסביבות 4 כבר נשפכנו, והלכנו לאוטו, נסענו למתחם בתי המלון וקיבלנו את החדר בטירה. כל המתחם ממש יפה. במרכזו יש גם פעילות בתשלום של אומגות ענק ופארק חבלים, באולינג (שחייבים מסתבר לשריין מראש עקב הביקוש), מסעדה ענקית, חנויות מזכרות ופארק שודדי ים, שם ישבנו ונתנו לעומר להוציא קצת מרץ.

​

​

יום 7 

יום שני בלגולנד. ארוחת הבוקר מעולה ועשירה, מיליון ילדים בחדר אוכל. עוד בוקר של 38 מעלות עם מיזוג סמלי בלבד. יוצאים ב 9:20 לפתיחה המוקדמת של האתר לאורחי המלון בלבד ב 9:30, רצים לתפוס תור במתקן של הסירה שגולשת במפל, רק כדי לגלות שבעצם ההטבה היא הזכות להמתין בתור לפני כל השאר כי בפועל האטרקציות נפתחות רק ב 10:00, בקיצור – כמעט שעה בתור, למזלנו מתחת לעץ. ייבוש. מייד אחרי רצים לרכבת הרים של הטירה, רק 8 דקות המתנה. משם למוט הענק של המטוסים, גם 10 דקות.

בסביבות 13:30 יצאנו לכיוון שטרסבורג (Strasbourg). מגיעים לשטרסבורג ומתברברים קצת עם המלון, שבסוף מסתבר שכדי להגיע אליו נוסעים באין כניסה על גבי מסלול הרכבת הקלה....יוצאים לסיבוב בעיר העתיקה על האי – העיר ענקית ממש.... הגענו לקתדרלה הענקית במרכז. היא לא פחות ממדהימה. מסביב עשרות רחובות וסמטאות יפות, המון אנשים, המון מסעדות. ישבנו לאכול באחת שנראתה נחמד, וחזרנו לחדר בגשם טרופי מפתיע וסוער במיוחד.

​

יום 8 

יום טיול בשטרסבורג. העיר גדולה, והחלטנו על מסלול מעגלי שכולל את כל מרכז העיר, ונציה הקטנה, ושאר הסימטאות. היה נחמד מאוד, יחסית פחות נקי מגרמניה וגם לא מעט קבצנים, אבל גם עשינו קצת שופינג, גם אכלנו פה ושם דברים טעימים ככה שאין תלונות. יצאנו אחרי צהריים דרומה, ועצרנו בסלסטה (Sélestat). עיירה נחמדה, שקטה, שמנו יורו במדחן לשעה וחצי, יצאנו לסיבוב בסימטאות, וישבנו לקפה ועוגה במקום שהיה נראה נחמד, וסך הכל הסתובבנו שעה. משם המשכנו למלון בקולמר לסגירת יום.

​

יום 9 

הבוקר קמנו בקולמר, ודווקא במלון שהזמנו בו הכי הרבה ימי שהייה ארוחת הבוקר היא אירופאית בסיסית בסגנון: גבינה צהובה-נקניק-ביצה-קרואסון. ירקות זו מילה גסה. הפלוס של המלון זו בריכת השחיה המקורה שלו. מסתדרים עם מה שיש ויוצאים לסייר בקולמר, מתחילים במדרחוב Rue du Grand שחוצה את העיר לרוחב עד לונציה הקטנה. העיר יפה מאוד, יחסית גדולה למדי, לא כמו שטרסבורג אבל ללא ספק מקום שני אחריה.

כמות התיירים מטורפת, אין סיכוי לשבת בשום מסעדה או בית קפה. ונציה הקטנה שזה קטע נחל עם גשר מאוד מסחרית ומצועצעת, וכמובן גם אנחנו שמנו מנעול בצורת לב עם השמות שלנו בגשר. משם חזרנו לכיוון הקתדרלה, ושוטטנו הלוך וחזור ברחבי הסימטאות, קונים מזכרת קטנה פה וכמה חולצות לגברת שם, גלידה בניסיון להתגבר קצת על 34 מעלות ואחרי 3 שעות חזרנו למלון. הפסקת התרעננות קצרה ויצאנו לקייזרברג (Kaysersberg), עיירה קטנה וחמודה, בתים אלזסיים מטופחים, מדרחוב אחד ארוך שמתפתל במעלה הכפר, לא מאוד מסחרי. שילוב של חנויות מזכרות וחנויות מקומיות, מעט תיירים. עלינו לכיוון המבצר, לא עלייה קשה מידי. נוף יפה מאוד! אני טיפסתי 100 מדרגות לראש הצריח, ומשם הנוף יפה אף יותר. אחרי שעה וחצי בסך הכל היינו חזרה באוטו, ונסענו 15 דקות לריקוויאר (Riquewihr), עיירה הרבה יותר מפותחת, הרבה יותר תיירים. המדרחוב העיקרי די ארוך, המון בתים יפים, המון חנויות. בסוף ישבנו לצהרים טיפוסי של טארט-פלאמבה, סוג של טורטיה עם תוספות כמו פיצה פלוס מנת סלט. תכלס אין שום אופציה אחרת למעט קונדיטוריות, מה שאומר שלילדים קצת מאתגר.

חזרנו למלון בסביבות שש, טבלנו בבריכה הקטנה לקצת התרעננות. ויצאנו לסיבוב ב- 20:00 בקולמר. הכל סגור ונטוש, רחובות שוממים. מצאנו איזושהי פיצריה, אכלנו וחזרנו למלון תחת גשם קל. אגב, בכניסה לעיר יש העתק ענק של פסל החירות.

​

יום 10 

הבוקר יצאנו להתחיל עם ריבווילה (Ribeauvillé). למרות שכל הכפרים דומים, לכל אחד אופי משלו. גם פה מדרחוב אחד ארוך, עם הצצות קטנות לצדדים, אבל החנויות מושקעות ויפות בצורה קיצונית, עם המון חנויות של אומנות ופריטים לקישוט הבית.

קנינו קצת מזכרות קרמיקה ופריטים אחרים, אכלנו עוגה טעימה בקונדיטוריה בשם Glig, סניף של ההיא בקולמר, ואחרי שעתיים המשכנו בנסיעה של 20 דקות למצודת Chateau Du Haut-Koenigsbourg. מצודה מטורפת, מהיפות שראיתי אי פעם. הטיול בתוכה מרשים מאוד, וממש נהננו מהטיול בה שארך כשעה.

המשכנו לכפר אגיסהיים (Eguisheim). כפר קטן, לשם שינוי מעגלי, ולא מאוד מתויר. בתים יפים, סימטאות שקטות, המון המון קיני חסידות - ספרתי 9, כאשר בכל האחרים היו אולי 2. ישבנו בקונדיטוריה במרכז, כמובן לא מדברים שום מילה באנגלית, קפה עם גלידה ועוגה, וחזרה למלון.

​

יום 11 

קמנו מוקדם, ארוחת בוקר ונסיעה ישירה לקונסטנץ בכביש שעובר מצרפת דרך פריבורג וחוצה את דרום היער השחור, לא רצינו את לעבור בשוויץ כי צריך כל מיני מדבקות אגרה, ובפועל גם וייז הראה שזה מהיר יותר, יתרון של ראשון בבוקר שהכל שקט.

נסענו כשעתיים ישר לאי הפרחים מיינאו (Insel Mainau). עד שהגענו החניון שלו כבר היה ב 70% תפוסה. האי מטופח מאוד, גנים יפים, מסעדות, וכמובן הארמון. כמו בסרטים, אי פרטי של נסיך שבדי באמצע גרמניה. מה שאותי הדליק לגמרי הם העצים. נטעו אותם ב 1870, ויש שם עצי דולב, ארז וסקויה ענקיים בצורה מדהימה. לדעתי ריכוז הסקויה הכי גדול מחוץ לארה"ב, לפחות 100 מהם. אחרי 3 שעות וצעידה של 7 ק"מ, וגם זה בלי להגיע לכל מקום, חזרנו לאוטו ונסענו למלון בעיר קונסטנץ, מקלחת התרעננות ויציאה לעיר. האגם עצמו הוא מהגדולים באירופה, צלול מאוד ויפה. העיר עצמה בגלל יום ראשון הייתה סגורה למעט מסעדות והמון גלידריות, והסתובבנו במרכזה, שם יש כמה מדרחובים מחוברים נאים מאוד, וטיילת יפה עם המון אנשים לאורך האגם. פה ושם אנשים שוחים במי האגם.

​

יום 12 

היום נוסעים חזרה למינכן. את הבוקר פתחנו בנסיעה למעבורת רכבים מקונסטנץ למרסבורג (Meersburg) דיי קרוב למיינאו (15 דקות נסיעה). זו מעבורת שיוצאת כל 15 דקות, עלה 15 יורו, ותוך 10 דקות הגענו למירסבורג. העיירה מוקפת גפנים, כרמים ממש ממש מטופחים, כמו באלזס. חנינו בראש הגבעה שעליה פרוסה העיר (יורו וחצי), וירדנו דרך הרחוב הראשי שמתפתל בין הבתים עד לטיילת הקטנה שיש שם. די חביב, לא עמוס מידי, העלייה חזרה לאוטו לא כזה סיפור, אבל תכלס – לטעמנו לא היה מספיק מיוחד בכדי להצדיק את העצירה הזאת.

המשכנו עם קצת פקקים ללינדאו. לקח שעה, כפול מהתכנון. החננו בלינדאו בצמוד לגשר שמוביל לעיר (זה בעצם אי), היה קצת עמוס וחיכינו כמה דקות שמישהו ייצא. צעדנו לתוך העיר וזרמנו עם הרחוב עד לקצה השני שזה הנמל. הליכה נעימה, רחובות נחמדים ודי ריקים, הטיילת שוקקת ודי יפה עם המון בתי קפה ואמני רחוב. אבל גם פה – קצת טעם של מיותר. העיר הרבה יותר מעניינת ממרסבורג, אבל השעה וחצי שם אולי היו מיותרים ספיציפית עבורנו ובמקום זה הצטערנו שלא חסכנו את הביקורים לביקור ארוך אחד בממניגן שהיא על הדרך למינכן ומהביקור בה שבוע שעבר נשאר טעם של עוד.

הגענו למינכן בסביבות 15:30 אחרי שעתיים רצופות של נהיגה, התרעננות קלה במלון ויצאנו לאכול וקצת להסתבובב, חזרנו מוקדם עקב סופת ברקים וגשמים שהייתה בדרך לעיר.

​

יום 13 

יצאנו לעוד יום ב Therme Erding, ומשם טיסה הביתה. יש לציין שבשדה התעופה של מינכן הטיסות לישראל יוצאות מטרמינל F, שזה חור רחוק מאוד משאר שדה התעופה, מטר על מטר, על חנות פיצפונת של דיוטי ודוכן קפה שמגיש גם פיצה כשרה. וזהו. עדיף לאכול בטרמינל הראשי לפני שהולכם לשם.

​

לחצו כאן לפתיחת הפוסט המקורי עליו מבוסס הסיכום.